סיפורים שמקשיבים לאנשים על הרצף וצרכים מיוחדים

לפני 22 שנה הדרכתי "בבית אלישע" מקום לאנשים עם צרכים מיוחדים בקיבוץ הרדוף.

אני זוכרת ערב אחד שביקשו ממני להקריא לחברים סיפור, הקראתי להם פרק מתוך "הסיפור שלא נגמר" של מיכאל איינדה.

אני זוכרת שנכנסתי אל הסיפור, שראיתי את התמונות שיניתי אינטונציות לכל דמות והם היו איתי, קשובים ומרותקים, עפנו ביחד אל עולם הסיפור, היה משהו מיוחד ברגע הזה!

שם הייתה זו תחילת הרומן שלי עם "סיפור–הסיפורים" ועם האהבה שלי לעבודה עם אנשים עם צרכים מיוחדים.

בשנים האחרונות אני  מנחה מפגשים קבועים וחד פעמיים  לאנשים עם צרכים מיוחדים.

מתוך שקט, תיפוף ,שירה, מתרחש חיבור של לב מעבר למגבלות הקוגנטיביות.

כלים נוספים שאני משתמשת בהם הם תנועה, תאטרון פליבק, בובותרפיה, סיפורים שלהם וסיפורים שלי.

"מודיס טייל בשדות

ופגש פרח אדום

הוא הריח את הפרח מקרוב

היה זה ורד מתוק מתוק,

הורד אמר למודיס שלום,

ומודיס הלך לגינה,

התנדנד בנדנדה

והרגיש שמח,

כשעצם את עיניו,

הוא דימיין את הורד

והריח את הריח של הפרח

וזה עשה לו טוב בלב,

כמו קסם שהגיע,שהיה כמו דבש,דבש בתוך הלב."

ציטוט מסיפור שנכתב במפגש פרטני עם א.-נער בן 17